פסק-דין בתיק ת"א 14663-03-12

מבוא וטענות הצדדים :

1.                  בפני תביעה לפיצוי כספי בגין נזק גוף שנגרם עקב תאונת דרכים.

2.                  התובעת ילידת 1970, טוענת כי ביום 16.3.2010 נפגעה כתוצאה מהתהפכות הרכב החשמלי (קולנועית), בו נסעה יחד עם הנתבע 1 בעיר עפולה (להלן-" התאונה").

3.                  הנתבע 1, יעקב סרור (להלן- " הנתבע") הינו מי שנהג ברכב בעת התאונה, הוא פנסיונר ואשר התובעת טיפלה בו בזמנים הרלבנטיים לענייננו.

4.                  הנתבעת 2, הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (להלן- " הנתבעת") הינה המבטחת בביטוח חובה של הרכב במועד התאונה.

5.                  הצדדים אינם חלוקים בשאלה האם מדובר בתאונת דרכים. ביום 27.5.2013 מסרו לבית המשפט הודעה על הסדר דיוני על פיו בית המשפט ייתן פסק דין מנומק לפי החומר המצוי בתיק בית המשפט וסיכומים מטעם הצדדים, ללא מינוי מומחים ובהעדר שמיעת הצדדים ובהתאם להוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן- " פלת"ד"). ביום 28.5.2013 ניתנה להודעה זו תוקף של החלטה.

6.                  לטענת התובעת, בגין התאונה נגרמו לה כאבים שלא עזבו אותה מאז התאונה ועד יום הגשת התביעה, כך ניתן לראות בסיכומי התובעת כי לטענתה בימים: 16.3.2010; 18.3.2010; 18.5.2010; 14.6.2010; 12.7.2010; 16.12.2010 - 5.1.2011; 20.1.2011; 27.3.201; 31.3.2011; 11.10.2011; 25.9.2011 - 31.10.2011; 15.11.2011; 27.2.2012; 13.3.2012; 23.3.2012; 30.4.2012; 31.5.2012; 1.7.2012; 25.7.2012; 23.9.2012; 3.10.2012; 6.12.2012; 18.12.2012; 8.1.2013; 14.3.2013; 19.3.2013 ו- 29.3.2013, עברה התובעת בדיקות רפואיות ו/או קיבלה טיפולים רפואיים. בין היתר עברה התובע בדיקות MRI ו-  CT; טיפולי פיזיותרפיה; טיפולים בקופת החולים; ביקור אצלה רופאים מומחים; זריקות ועוד.

מאחר והתאונה הינה תאונת עבודה פנתה התובעת למוסד לביטוח לאומי (להלן- " המל"ל"), זה קבע לה נכות זמנית לתקופה שבין 17.3.2010 ועד ליום 23.3.2010. באשר לנכות הצמיתה זו נקבעה על 0%. בהתייחס לגובה הפיצוי הנטען בפני טוענת התובעת כי ראשי הנזק הינם כדלקמן: כאב וסבל - 18,087 ש"ח שהם פיצוי בגובה של 10% נכות; הפסד השתכרות לעבר - בסך מצטבר של 688 ש"ח שהם בגין הפסד ארבעה ימי עבודה בשווי של 152 ש"ח ליום עבודה בשערוך ליום הגשת הסיכומים; עזרה צד ג'  - 5,000 ש"ח בגין עזרה שנזקקה לה התובעת מאת בני משפחתו של הנתבע; הוצאות וטיפולים רפואיים - 5,000 ש"ח. כמו כן מציינת התובעת כי מאחר ולא קיבלה פיצוי כספי מאת המל"ל הרי שאין לנכות מהסכום הנטען מאום ויש להעמידו בסכום מצטבר של 29,684 ש"ח.

7.                  לטענת הנתבעים, עסקינן בתובעת אשר פנתה לראשונה לטיפול רפואי רק יומיים לאחר קרות התאונה, 18.6.2010 כאשר במועד זה לא אובחן אצלה שום צורך בטיפול רפואי והיא שוחררה לביתה. מדובר בתאונת עבודה אשר המל"ל דחה תביעה לפיצוי בגינה משזו הוגשה באיחור. בהתייחס לטיפולים הרפואיים אותם עברה התובעת טוענים הנתבעים כי במסמך מיום 18.3.2010 עולה שפגיעותיה של התובעת היו יבשות וכל הממצאים שהתגלו היו סובייקטיביים בלבד, רוצה לומר לא נתגלתה כל הגבלה בתנועה. זאת ועוד, בין הטיפול הרפואי הראשון שניתן לבין השני חלפו ארבעה חודשים (12.7.2010) ללמדך כי התובעת החלימה בסמוך לאחר מועד התאונה אחרת אין כל הסבר הגיוני מדוע זו ישבה בביתה משך של ארבעה חודשים עד הגיעה לטיפול רפואי. באשר לראשי הנזק: כאב וסבל - 3,000 ש"ח וזאת בהתחשב בכך שמדובר בפגיעה קלה; הפסד השתכרות לעבר -  0 ש"ח, זאת משום שאין כל ראיה מינימאלית לטענות התובעת בהקשר זה, לא הוצגו תלושי שכר אשר מראים גריעה משכרה בתקופה הנטענת; עזרת צד ג' -  0 ש"ח, שכן אין כל ראיה התומכת בדרישת התובעת; הוצאות וטיפולים רפואיים - 0 ש"ח, מדובר בתאונת דרכים ומשכך על פי החוק כל ההוצאות מכוסות על ידי המל"ל, משלא פנתה התובעת למל"ל במועד הרי שאין לה אלא להלין על עצמה, כמו כן יש לזכור כי על פי החוק על קופות החולים לשאת בהוצאות הרפואיות שעה שמדובר בתאונת דרכים.

8.                  בסיכומי התשובה טענה התובעת כי אין כל מקום לטענה כאילו ישבה ארבעה חודשים בביתה ולא עברה כל טיפול רפואי וזאת בהסתמך על המסמכים שצורפו. וכי אובחנו אצל התובעת כבר מהבדיקה הראשונה פגיעות בגופה. כמו גם פנתה כבר ביום התאונה לקופת החולים בקשר עם הפגיעות שנגרמו לה בעקבותיה.

דיון :

9.                  לאחר שעיינתי במלוא החומר שהוצג בפני ושקלתי את טענות הצדדים הנני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת פיצוי כספי בסך כולל של 13,500 ש"ח. בקביעתי נתתי דעתי, בין היתר, לדברים הבאים:

                                 א.         התובעת נולדה ביום 14.7.1970, בת 39 במועד התאונה, הועסקה בזמנים הרלבנטיים כעובדת זרה בטיפול בנתבע.

                                  ב.         עיון במסמכים הרפואיים שצורפו לסיכומי התובעת מראים כי זו קיבלה טיפולים רפואיים שונים ואף התלוננה פעמים רבות אודות כאבים שאינם מרפים ממנה כבר מיום התאונה. בין היתר עברה טיפולי פיזיותרפיה. לא מצאתי במסמכים אלו כל סממן חיצוני זר לתאונה לצורך בטיפולים הרפואיים שעברה התובעת או לביקורים במוסדות הרפואיים השונים. יתרה מזאת, הצדדים אף לא טענו בהקשר זה ובוודאי שלא הוכח כי אלו נגרמו עקב סיבה חיצונית לתאונת הדרכים שבפני.

                                  ג.          המל"ל הכיר בתאונה כתאונת דרכים אך התובעת לא נמצאה זכאית לפיצוי כספי בשל כך שאיחרה המועד להגשת התביעה למל"ל (ר' מסמך הנושא תאריך מיום 21.6.2011 ואשר צורף לסיכומי התובעת).

                                  ד.         באשר לגובה שכרה של התובעת, הרי שלא הוגשו תלושי שכר מטעמה של התובעת לתיק בית המשפט, לא בשלב הגשת כתב התביעה והן לא בשלב הסיכומים או בכל מועד אחר.

10.              התובעת עותרת לפיצוי בגין ארבעה ראשי נזק כדלקמן: כאב וסבל, אובדן שכר לעבר, עזרת צד ג' והוצאות רפואיות ונסיעות.

11.              כאב וסבל :

לטענת התובעת יש לפצותה בגין ראש נזק זה בסך של 18,087 ש"ח בעוד שלטענת הנתבעים יש לפצות התובעת בסך של 3,000 ש"ח. הנני סבורה כי בגין ראש נזק זה יש להעמיד את הפיצוי בסך מצטבר של 10,000 ש"ח. שוכנעתי כי התובעת נדרשה לבדיקות וטיפולים רפואיים במשך התקופה שלאחר התאונה ואף עד ליום הגשת התביעה. באשר לטענת הנתבעים כאילו חלפו ארבעה חודשים בין הטיפול הראשון לשני הרי שאין בידי לקבל טענה זו ודי לעיין, בהקשר זה, במועדי הביקור של התובעת במוסדות הרפואיים השונים כמפורט לעיל. לא מצאתי מקום לפסוק לתובעת את מלוא הסכום בגין כאב וסבל והנני סבורה כי יש להעמיד על סך של 10,000 ש"ח .